כשסופרים יהלומים לא מתעייפים - פרשת דברים

מאת הרב צבי ארנון:
השבת אנו עוברים מחומש במדבר לחומש דברים. פרשת דברים מתחילה את הנאום הארוך של משה אותו הוא אומר לכל ישראל. אולם,לפני כן, היה חומש במדבר הנקרא גם חומש הפקודים . מדוע הפקודים? כיוון שבו הקב"ה סופר ומונה אותנו שוב ושוב. כידוע חז"ל אומרים שמפני חיבתן של ישראל הוא מונה אותם שוב ושוב. כל אחד מישראל הוא מטבע חשוב ומשמעותי כל אחד יש לו שליחות מטרה ייעוד זה לא סתם עוד אחד. ולפני שמשה מתחיל את הנאום הארוך שלו לכל ישראל ככלל, כאומה, חשוב לקרא את המסר המשמעותי של חומש הפקודים. הנקודה הזאת מתקשרת גם עם הנאום הראשון של משה. בפרשה הוא מספר להם את השתלשלות הדברים בכל מה שקשור לפרשת המרגלים. ושם בפרשה מסופר על המבט הפנימי של המרגלים: "וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם". ההבנה שאנו חגבים חלשים קטנים נמוכים היא המפתח לחולשה או חוזק הלאומי שלנו. מסופר על אישה מבוגרת שעמדה פעם בתור לקבל ברכה ודולר מהרבי מליבוביץ' עמדה שעות ארוכות. לבסוף הגיעה אל הרבי ורואה אותו חיוני שמח ועם מרץ. שאלה אותו: "רבי אתה הרבה יותר מבוגר ממני, כיצד זה שאינך עייף?" אמר לה הרבי: "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים". האם אנו יהלומים או חגבים? מכאן מתחילה ההתייחסות העמוקה שלנו אל עצמנו. ב'קדושת החיים' אנו נתקלים יום יום בשאלות אודות חולים במצבים מורכבים והדברים הללו חקוקים היטב בתודעה. כל אחד מהם הוא יהלום, כל רגע הוא משמעותי. וכך אנו צריכים להביט על האוצר שקבלנו מרבש"ע - הזכות לחיות ולנשום.