נשמה ונשימה שנתת בנו הרב דובב בינדיגר

אשתף שלפני מספר שבועות הגיע אלי מקרה מורכב ביותר, אולי הקשה ביותר שהייתי צריך באופן אישי לטפל ולהכריע בו. השעה 22:00 בלילה, מצלצל הנייד שלי ומעבר לקו אמא צעירה שלפני יומיים ילדה בשבוע 26 . שבוע 26 זה מאוד מוקדם, אמנם בעולם הרפואי עובר משבוע 24 הוא בר חיות אנו קוראים לזה עובר הנוטה לחיות לעומת החולה הנוטה למות זו הגדרה חשובה גם מבחינת ההכרעה ההלכתית, כאן היתה מורכבות שהריאות לא התפתחו והעובר היה כמחצית ממשקלו האמור ליהיות בשבוע 26. והאמא שואלת לגבי הנשמה, אמנם הוא מונשם, ועשו לו כמה החייאות, והניסיון האחרון כדי למנוע הדרדרות זה הנשמה בלחץ כי הוא נמצא במצוקה ולחצי הדם נמוכים.
חשוב לי לציין שהמקרים המגיעים ל"קדושת החיים" הם מורכבים וקשים אבל הנושא של החייאת פגים הוא מורכב וקשה במיוחד שמדובר על עוברים עדינים ביותר זה עדין מאוד ומורכב מאוד מפרטים שונים, דרכי טיפול בהשקה לפן הלכתי ובמקביל לליווי ועזרה להורים במצוקה שלהם.
הנשמה בלחץ מוגבר לעוברים יכולה מצד אחד לעזור לעובר ומצד שני יש בה גם סכנה לעובר, אז אולי לא כדאי לקחת את הסיכון. אנחנו בדילמא , אלו מסוג המקרים שקיימת הרגשה שאם נלך ימינה זה מורכב ואם נלך שמאלה זה מורכב. התייעצנו ביננו רבני "קדושת החיים" והתייעצנו עם רופא מומחה בעניין ובמקביל אנחנו כל הזמן בקשר עם הרופא המטפל והמשפחה עד קרוב לחצות הלילה.
המסקנה היתה להבין מהו רצונם של ההורים שכן לכל צד יש מחיר ושתי הדרכים אפשריות וצריך לפרוס בפניהם את הדילמא ואת ההשלכות הקיימות.
ההורים בחרו לא להנשים בלחץ כיוון שחששו להשלכות הרפואיות ולא רצו שהתינוק יסבול סבל נוסף מעבר לקיים ואנחנו, רבני "קדושת החיים" נתנו להם גיבוי הלכתי לכך.
ישנם מקרים ב"קדושת החיים" שאנחנו מלווים והמטופלים מצליחים לצאת מהאירוע.
המקרה הזה הוא לצערנו מסוג המקרים הכאובים והנוגעים ללב…
ב6:00 בבוקר הטלפון שוב צלצל…