קבלת החלטות בצורה נכונה - להיפרד כהלכה

אדם מבוגר פנה בשאלה אודות אביו בן ה 99.
השואל נמצא בארץ ואחותו בצרפת ליד מיטת האב בבית חולים.
כל שיחת טלפון הייתה שיחה משולבת עם שניהם, המבקשים לדעת את דעת התורה ברגעים קשים וכואבים.
השאלה הראשונה הייתה לגבי הנשמה האם מחויבים לעשות או לא. לאחר מכן שאלות לגבי מורפיום והזנה.
באחד הימים באמצע שיעור שהעברתי ראיתי שהשואל מתקשר שוב ושוב ואינו מרפה. הבנתי שהשאלה דחופה ועניתי באמצע השיעור. התברר שהרופאה נגשה לאחות הנמצאת ליד מיטת האב ואמרה לה שלדעתה מדובר בימיו האחרונים והיא ממליצה להסיר מעליה את מסכת החמצן הדוחפת חמצן לריאות. [מסכת ביפאפ] המסכה קשורה ברצועות הלוחצות ומכאיבות ולכן כדאי להחליף למסכה ללא לחץ. הרופאה הוסיפה ואמרה שיכול להיות שהדבר יגרום לכך שהחולה ימות ביממה הקרובה.
האחים שאלו לדעתי ההלכתית בסוגיה האם מותר לבצע את הפעולה הזאת.
אמרתי להם שאני צריך לבדוק ואתן תשובה בזמן הקרוב אולם בינתיים לא לבצע את הפעולה הזו. נוסף לכך המלצתי להם לומר וידוי ליד מיטת החולה ולבקשתם שלחתי להם את נוסח הווידוי. הוא אמר לי שאחותו ובעלה מנסים לאסוף מניין לומר שם את הווידוי ואני שוב המלצתי להם לומר עכשיו ולא לחכות למניין ואם יהיה מניין שיגידו פעם נוספת.
כעבור כשעתיים עוד לפני שהספקתי לחזור אליו, התקשר האיש בהתרגשות גדולה להודות על כך שאמרתי להם לא להוריד את המסכה, האב נפטר וכמעט שהיו נשארים עם ההרגשה שהרגו את אביהם בידיים. בנוסף זכו לומר וידוי כעצתי.
בסעיתא דשמיא למדתי על החשיבות העצומה שיש לפסקי ההלכה לא רק עבור החולים בשאלות הקשות של החייאה או הנשמה אלא גם עבור בני המשפחה אשר נשארים פעמים רבות עם האחריות על הכתפיים ועם המצפון האם נהגתי נכון עם אמא או אבא. למדתי כיצד שעה או שעתיים מהווים את ההבדל בין המותר והאסור בין קיצור חיים מחד או לחכות שהקב"ה ייקח את הנשמה בזמן שהוא קבע.