חלקכם יבחרו בעוד רגע, לדלג על המאמר הזה, וזו בהחלט בחירה מובנת, הגיונית, שמבקשת להשאיר אותנו במרחבי החיים, להשאיר את המפגש עם הנושאים האלה לאחרים.
***
"וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים". לא קל להישיר מבט אל המוות, לא קל להיפגש עם הכאב ועם החוסר, עם האֵינוּת והבור הגדול שנפער, עם החיים שנעצרו, ולעיתים עם חלומות שהתנפצו. עפ"ר מבקשים אנו שלא להיפגש עימו, להסיט את המבט, ללכת בדרך אחרת.
כבר בגן העדן, בראשית בריאתו של העולם, עץ החיים היה נטוע עמוק בתוך הגן, נטוע עמוק בבקשה הפנימית אל חיי הנצח, אל השלמות אליה נדמה לנו שאנו לעיתים כמהים ומבקשים, ואי מאז, חלום זה מהדהד וחוזר ושב בלבושים שונים בעולמות סביבנו.
בלעם מברך את ישראל "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל", מברך את הבית ואת יושביו, את השכינה השרויה בבית, את הפרטיות והצניעות, אותה השכינה שלעיתים קוראת לנו להיכנס פנימה.
במקום אחר מעידים חז"ל "שֶׁשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי" (שבת יב:), ויש זמנים כי מצווים אנו להיכנס אל החולה ולבקרו, לסעדו, לתמוך בו, ולא פחות מכך גם בבני ביתו הסמוכים אל מיטתו.
הכניסה אל החולה, מצריכה מאמץ, מצריכה גבורה, כניסה אל סביבה שלעיתים נראה כי כוחות החיים נעצרו בה, ששאון והמולת היום יום פסקה, מקום שבו פתאום מקבלים קנה מידה על עיקר ותפל, נפגשים עם הבקשות העמוקות והגדולות.
חז"ל בארו כי הנכנס אל החולה, נוטל אחד משישים מחוליו, ולפתע נהיה שותף עימו. בתחילה יכול להיות הוא שותף כי אולי יזכה הוא לסעדו ולעזור לו, אבל, יותר מכך מבקשים כי הנכנס אל החולה, יראה בסבלו, יחפש לראות גם את התקווה, יפגוש את השכינה – ויתפלל.
על מה מתפללים, לעיתים מתפללים על רפואה, לעיתים מתפללים על גאולה, ולעיתים מתפללים כי ה' הטוב בעיניו יעשה, ואל מול השכינה עומד האדם, פעמים בזעקה ותחינה, פעמים בהודיה ובפעמים בדממה.
כאשר נכנסים אל החולה, נפגשים עימו, נפגשים עם בני ביתו, זוכים אנו לפגוש את השכינה, את הבקשה לחיים, את הרצון להוסיף חיים, ומכאן מבקשים אנו למשוך אל החיים השוטפים והסואנים את הרצון לראות את העיקר, את החיים.
בחתימה הפרשה נפגשים אנו עם אירוע קשה, עם מגיפה. מגיפה המערבת את החיים ואת המתים, יוצרת טשטוש ותחושת מוות בכל מקום, מגיפה שבשביל לעוצרה צריך לעמוד בתווך, לעמוד בינה לבין החיים, צריך שלום וצריך אמת, וצריך להיות מוכנים ומסוגלים להכנס על המקומות הקשים כדי לאפשר להוסיף לבסוף חיים.
בקדושת החיים ובמכון פוע"ה, מבקשים אנו להיות שותפים עם כל אחד ואחת, ברגעים הקשים, ברגעים בהם צריך קודם כל להיות שם, להישיר מבט, לראות את הכאב, את הסבל, את התקווה ואת אשר נעצר או לא קרה, מוכנים אנו להיות קשובים לכל שאלה, קשה ככל שתהיה. לשאת את המשא עם הפונים, לצעוד ולהיות שותפים במקום ובדרך בה נמצאים, בין אם זה בתחילת החיים ובין אם בסופם. לעיתים נאלצים אנו להיות שותפים בשאלות של סוף חיים הנשאלות כבר בתחילת החיים, בין אם כבר באו אלו לעולם ובין אם החיים רק החלו ובסערה פתאומית נגדעו. במשא הכבד של השאלות, אנחנו מבקשים לסייע ולהיות שותפים, בעצה טובה, בחיבוק ודמע, בחיזוק ותמיכה, במוכנות להכריע ולפסוק מתוך תורתנו, תורה שגם ברגעים אלה, מביאה את מהותה של תורת החיים, שיש בה אהבה ותמיכה, רוך וחמלה, מבקשת לעטוף באמונה ובתקווה ומלאת אמת וחסד.
וגם אנחנו, מאמינים בני מאמינים, גם ברגעים הקשים מושכים את כל הכוחות אל החיים, אל החיים השוטפים והסואנים, הגדולים והקטנים, החיים אותם אנו מבקשים לחיות ואותם חיים אנחנו, וראה החי – ונתן אל ליבו.
***
הרב אודי רט - רב משיב באגף 'קדושת החיים' ובמכון פוע"ה.
079-5555955 
