תקלה או תפילה בפרשת בלק - הרב דובב בינדיגר

"וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב

וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'" (במדבר כג)

הניסיון לקלל, לבקש רע, לצפות לרע לחפש ולהתאמץ להביא רע לישראל- נמצא במרכזה של פרשת השבוע, פרשת בלק. עם ישראל הוא עם מבורך גם בלק וגם בלעם יודעים זאת ובכל זאת מתאמצים לשנות את התוכנית האלוקית. יש אויבים שמנסים לפגוע פיזית בעם ישראל ויש אויבים, כפרשת השבוע, המנסים לפגוע בעם ישראל בכוחות רוחניים. כאן אצלנו על ידי נבואה, על ידי בקשה ,אולי אפילו ע"י ציפייה ותפילה גם אם היא לא גלויה במילים שלה. בלעם וגם בלק לוקחים כח חיובי כנבואה שאמור להביא ברכה לעולם, הרי נבואה היא תקשורת ישירה לריבונו של עולם ומשתמשים בו לרעה לשלילה , לפגוע ולהרוס את העולם ולשנות תכניות אלוקיות. כמובן ניסיון נורא זה לא צלח ובמקום קללה באה ברכה לעם ישראל. הנבואה היא תקשורת עם ריבונו של עולם וכן התפילה, מטרת שתיהן להביא ברכה לעולם ולא רעה. גם נבואות פורענות שאנו מוצאים לרוב בפרקי התנ"ך מטרתם לתקן עולם ואת העם.
פעמים רבות אנו נפגשים עם משפחות שקרוב משפחתם שוכב לצערנו על ערש דווי ורבים שואלים מה מתפללים בזמן זה? על מה נתפלל על נס? על רפואה שבדרך הטבע לא נראית? קרוב משפחתם שוכב וסובל בייסורים ומקוננת המחשבה שעד היום התפללנו לרפואתו האם ניתן לקחת את התפילה ולהתפלל אחרת, להתפלל שימות כי כל כך סובל בייסורים? להבדיל אלף אלפי הבדלות ממה שפתחנו, אבל גם כאן המחשבה שלהתפלל שימות היא מזעזעת, תפילה היא ברכה לעולם וכאן מה נתפלל שימות? להתפלל לרע? היכן הברכה לעולם? נכון יש פה סבל נוראי, אבל אנחנו יכולים לעלות על שפתינו תפילה כזו?
פוסקי ההלכה דנו בעניין זה והובאו דעות שונות בפוסקים מה נתפלל על החולה הנוטה למות ומתייסר בייסורים. המקור לכל הדיון ההלכתי מופיע בדברי הר"ן במסכת נדרים (מ) שם הגמרא אומרת משהו מאוד תמוה שמי שלא מבקר את החולה בכלל לא מתפלל עליו לא שיחייה ולא שימות. מי שלא מבקר את החולים הוא מנותק לגמרי ומתוך כך זה גם לא נוגע אליו ולא מתפלל לכאן ולכאן. בכל אופן בגמרא מציינת שיש מצב שמתפללים שימות וזה מאוד תמוה!.
הר"ן במקום כותב: "נראה בעיני דהכי קאמר (כך אמרה הגמרא) פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון (א) שמצטער החולה בחליו הרבה (ב) ואי אפשר לו שיחיה. אומר הר"ן יש מצבים שצריך, לא רשות לא אפשרות אלא צריך, להתפלל על החולה שימות בשני תנאים שיש צער וייסורים ואין מבחינת עולם הרפואה סיכוי לחיים ורפואה למחלתו. ומטרת התפילה היא להקל על הסבל.
האם אנו פוסקים למעשה כדברי הר"ן?
דברי הר"ן לא מופיעים להלכה בטור ובשו"ע אבל יש פוסקים שמביאים אותו להלכה ממש (ערוך השולחן של"ה ג), יש שמצמצמים את התפילה רק לחולה עצמו, לו מותר להתפלל על עצמו שימות ויפסקו ייסוריו, אם סובל בייסורים ונוטה למות כמו שראינו במספר מקומות בתנ"ך אצל אליהו הנביא, יונה הנביא. יש שמרחיבים את התפילה גם לאחרים אבל לא לקרובי החולה עצמו (הרב חיים דוד הלוי, שו"ת מים חיים ג, לו) והרבה פוסקים סוברים שאין לנהוג כר"ן להלכה בכלל ואין להתפלל על החולה שימות (אגרות משה חו"מ חלק ב עד, ציץ אליעזר ה,ה) ואולי ניתן להפסיק להתפלל שיחיה (ציץ אליעזר שם) במיוחד מי שנמצא במצב של צמח תקופה ארוכה אין להתפלל למותו אבל ניתן להפסיק להתפלל לרפואתו (שו"ת שיבולי הלקט חלק י סימן כו)
במצבים שנתקלנו בהם, בהם אנשים שאלו מה נתפלל?, אנו מדריכים בדרך כלל להתפלל כדברים המובאים בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ב סימן תשלח) : "ונראה שמותר להתפלל רק שהקב"ה יעזור שיהיה טוב לו, וזהו שהתפללה אמתיה דרבי (שפחתו של רבי) שיכופו עליונים את התחתונים, והיינו שרצון הבורא יתברך שמו יתקיים ולא תפלת תחתונים". נראה שזו תפילה שמתקבלת על עליו שהקב"ה יעשה כטוב בעיניו ורבות דרכי הקב"ה בעניין ולא תפילה אקטיבית שימות.

אני חושב שבסופו של דבר, מהלך הפסיקה בנושא זה מתחבר להתחלה, לדברים שפתחנו בהם, אנו לא לוקחים את עולם התפילה למשהו רע או למשהו שלילי גם אם זה לטובת החולה, התפילה מטרתה להביא רחמים, ברכה ורפואה לעולם, אז כשמתפללים על חולה שימות זה קשה! אלא מטרת התפילה לחבר ולהפוך את את הרצון שלנו לרצון הבורא בדיוק ההפך ממה שעשה בלעם וניסה לחבר את רצון הבורא לרצונו האישי ,הנמוך שלו.

הרב דובב בינדיגר - רב המרכז הרפואי הלל יפה-חדרה ורב משיב באגף 'קדושת החיים' במכון פוע"ה.