איך מתמודדים עם מושג המוות?

האם מתאים לאנשים צעירים לעסוק בנושא מחלות או מוות?

  תשובת הרב צבי ארנון  

שלום וברכה,

בתוך כל הריצות של עבודה, ילדים, משכנתא וחברים, מחלות קשות ומושג ה"מוות" לא באמת נמצא על סדר היום. בתרבות שמקדשת נצחיות, אופטימיות ורדיפה אחרי חיים צעירים – מחלה ומוות הופכים כמעט למילים גסות. הם שייכים לעתיד מעורפל, רחוק, הם שייכים לדור הזקנים והמבוגרים. אף אחד לא מדבר על זה בפגישת חברים, ובטח לא בשיח המשפחתי. גם כשמישהו קרוב נפטר, אנחנו ממהרים "להתאושש" ולחזור לשגרה, כאילו מדובר בתקלה מביכה. מחיר ההדחקה הזו הוא כבד: משפחות נמצאות ללא שיח מוקדם על רצונות יקיריהן, חולים רבים ובני משפחה חיים בבדידות ופחד. אנו לא מעיזים לשאול בן/בת זוג איך הם היו רוצים שיזכרו אותם. אפילו מול עצמנו - קשה לנו להודות שהחיים שלנו זמניים. וזה לא רק עניין רגשי – זו גם חוסר התמודדות עם מציאות "מביכה" וקשה שאנו לומדים להתעלם ממנה ויש לכך מחירים גם בעולם המעשי והתפקודי. אולם אפשר גם אחרת. אפשר להביט על מחלה או אפילו מוות כמשהו שנותן משמעות עמוקה מאוד לחיים. אלו הם כלים לחיים מלאים יותר.  הבנת העובדה שהזמן מוגבל מעניקה פרופורציה חדשה: היא הופכת את ה"מחר" למובטח פחות, ומעודדת אותנו להתמקד בעשייה של "עכשיו". היא דוחפת אותנו לבחור מטרות בעלות משמעות אמיתית, לנצל הזדמנויות, ולהעריך את היקר לנו. הכרה זו מאפשרת לנו להתמודד טוב יותר עם אובדן, להיות אמפתיים יותר לאחר, ולצמוח כבני אדם.

מחלות ומוות הם מציאות שמגיעה ללא אזהרה, ולא מבחינה בין גילאים. מותו של אדם צעיר הוא טראגי בדיוק משום שהוא מנוגד להדחקה הזו. לכן, במקום להפנות להם עורף, עלינו ללמוד לדבר עליהם, להתייחס אליהם כאל חלק מהמסע, ובעיקר לאפשר להם ללמד אותנו כיצד לחיות טוב יותר.

בנושאים אלו עוסק בכנס השנתי של קדושת החיים מוזמנים להרשם פרטים נוספים באתר. 

הרב צבי ארנון
ראש אגף 'קדושת החיים'