ניתוחי מתים לאור ההלכה

יש לי ויכוח עם חבר האם מותר לנתח מתים לצרכי מחקר? מה עמדת התורה בנושא?

 תשובת הרב יאיר שחור

 שלום וברכה,

תשובה: התורה מציינת שורה של מצוות המתייחסות לטיפול במת. "לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא, כג). ובגמרא (סנהדרין מז, א) "...דכי אמר רחמנא 'לא תלין' הני מילי דומיא דתלוי, דאית ביה בזיון, אבל הכא דלית ביה בזיון (-אם משהה הקבורה לכבודו של המת) לא". מכאן למדנו שיש איסור ניוול וביזוי המת. וכן חיוב קבורה (רמב"ם סנהדרין טו, ח). יש גם איסור הנאה מן המת, הנלמד בגזרה שווה מעגלה ערופה: "כתיב הכא (במדבר כ) ותמת שם מרים, וכתיב התם (דברים כא) וערפו שם את העגלה בנחל, מה להלן אסור בהנאה, אף כאן נמי אסור בהנאה". מכיון שבנתיחה יש ניוול וביזוי לגופה (הדם, האיברים החתוכים ועוד), יש הנאה (תועלת) מן המעשה והמת או חלקים ממנו לא מובאים לקבורה, לכן אסרו גדולי הדורות את הנתיחה. לדעת הנודע ביהודה (שו"ת יו"ד תנינא, רי) יהיה מותר לנתח את המת רק כאשר הדבר כרוך בפיקוח נפש של חולה אחר הנמצא לפנינו. החזון אי"ש (אהלות כב, לב) כתב: "ואין החילוק בין איתא קמן לליתא קמן (-ישנו או אינו לפנינו), אלא אם מצוי הדבר...". לדעתו יהיה למשל מותר לקחת רקמות עור מן המת לצורך חבישה ביולוגית לנפגעי כוויה, שכן לצערנו הדבר מצוי, אף אם כרגע אין חולה כזה לפנינו. אמנם לגבי צרכי מחקר, אין להתיר, כיוון שאין רווח ישיר ומיידי מן הנתיחה, על כן נחשב שאין החולה לפנינו ואסור.

הרב יאיר שחור