שלום הרב, אמי בת 91.5 ב"ה צלולה ובריאה. היא מבקשת שבמידה שתסבול מדמנציה ותפסיק לתפקד לא יתנו לה מזון באמצעים מלאכותיים. האם מותר לכתוב הוראה כזו?
תשובת הרב צבי ארנון
השאלה רחבה מדי וקשה לענות עלייה ללא ידיעת הפרטים המדויקים של הסיטואציה אליה אולי היא תקלע. לכן אכתוב בקווים כלליים
חלק מתהליך ההדרדרות של הדמנציה מביא לעיתים את האדם למצב של חוסר יכולת לבלוע, הפגיעה הנוירולוגית שהולכת ומחמירה פוגעת ברפלקס הבליעה, מבחינה מעשית נדרש בירור מדויק עם קלינאית תקשורת על מנת למצות את האפשרויות השונות אך פעמים ואין שום ברירה ועולה השאלה הקשה של ההזנה המלאכותית שאלה זו איננה פשוטה לאף אדם שכן ברור שמצב שבו האדם לא יקבל מזון וכתוצאה מכך יתקצרו חייו
בשאלה כזו אנו נכנסים לשאלה חמורה של המתה בידיים. שכן כבר עמד על החילוק הדק בין הימנעות מפעולות רפואיות למתן מזון גדול הדור הקודם הרב משה פיינשטין [שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן עד סק"ה] שהכריע שאי מתן מזון לחולה הרי היא כפעולה אקטיבית מקצרת חיים.
וז"ל "וכן הוא מכל מיני מאכל ומשקין שהם צורך האדם וטבעו כך ששייך להחשיב המונע מאכילה ושתיה דמכל המינים כמעשה, אבל עניני רפואה דאין טבעו ודרכו של אדם בכך הוא איפכא דליקח ולעשות הרפואות הוא מעשה ולא הנמנע מזה"
העולה מן האמור ששאלת מתן המזון קשה ומורכבת יותר משאלות רפואיות אחרות ונדרש בירור מעמיק לפני קבלת החלטה כזו או אחרת. יש פעמים ומתקבלת החלטה שלא לחבר להזנה מלאכותית אך ודאי שאין כאן המקום לפרוש את השיקולים ההלכתיים ונדרש בירור פרטי מול רב שיסקור את נתונים המדויקים ניתן לעשות זאת בפניה למוקד 079-5555955
בברכה
הרב צבי ארנון
ראש אגף קדושת החיים
079-5555955 
