בפרשתנו הכוהנים מצווים שלא להיטמא למתים, ובנוסף מצווה התורה את הכוהנים, 'לא יקרחו קרחה בראשם'. רש"י מביא את דברי חז"ל, שפסוק זה אינו כפשוטו, שאסור לכוהנים לעשות קרחת, אלא הפסוק מתייחס למת, אסור לעשות קרחת (כסימן אבל) בגלל מוות של אדם.
איסור עשיית קרחת בעקבות מותו של אדם, אינו מיוחד דווקא לכוהנים, והתורה חוזרת עליו בפרשת ראה ומצווה את כל עם ישראל "בנים אתם לה' א-לוקיכם לא תשימו קרחה בין עיניכם למת".
מדוע? האם אסור להצטער על מותו של אדם?
הרמב"ן (דברים י"ד) מבאר, שוודאי שאין איסור להצטער על המת, יש הלכות אבלות מפורטות שבהם מצטער כל המת, אלא שהתורה אסורה להצטער על המת יתר על המידה, (עיין מועד קטן כ"ז ב) עשיית קרחת בעקבות מותו של אדם, מבטאת צער גדול, עד כדי איבוד עשתונות ועל כך אסרה התורה. איסור זה מבטא את האמונה, שיש חיים אחרי המוות, את האמונה שלנו, שמותו של אדם הוא רצונו של הבורא יתברך, בין אם נפטר בגיל מופלג, ובין עם ימות כנער.
המעבר בין העולמות, פרידה מקרוב יקר שהלך מן העולם אינה קלה לאף אחד, הצער והכאב הוא טבעי ואמיתי, אך האמונה, שהכל הוא רצון הבורא, והידיעה, שהנשמה מתעלה אל תחת כסא הכבוד עוזרת להתמודד עם הכאב.
פעמים רבות במוקד קדושת החיים אנו נפגשים עם משפחות המתייסרות בהחלטה על המשך הטיפול בהורים או אולי הימנעות מהמשך הטיפול. האם אני זה שאגרום לקרוב משפחתי למות? האם עשיתי הכל למענו? האם לתת לו להמשיך לסבול או שאולי 'טוב מותי מחיי'? שאלות לא פשוטות כלל, ומהוות דילמות יומיומיות קשות מנשוא.
כאנשים מאמנים, אנו יודעים שאנו רק עושים את ההשתדלות, אך בסוף הקוצב חיים לכל חי הוא יקבע האם יחיה או ימות, האם הטיפול יעזור או לא.
הגישות לטיפול בחולה מבוגר או חולה הסובל ממחלות חשוכות מרפא רבות ומגוונות, אך הידיעה שמה שיעשה האדם היא על פי ההלכה, לפי פסק והנחיות שמתקבלים מרב המכיר את המקרה הספציפי, עוזרת מאוד להיות עם ההורה או קרוב המשפחה בשעת מעבר הגשר שבין העולמות.
במוקד קדושת החיים אנו מסייעים למשפחות לעבור את הגשר, אנו פורשים לפניהם את דעת התורה בנושא כה רגיש ומורכב. ולעיתים גם הימנעות מפעולות מסיימות הם לפי ההלכה, ורצון הבורא, והוא המחליט מי יחיה ומי ימות וכמה.
מתוך אמונה בהישארות הנפש, מתוך אמנה בחיי העולם הבא, קל יותר להתמודד ההחלטה על הטיפול הנדרש לחולה, או הימנעות מטיפול, ולדעת שאנו פעלנו לפי דרכה של תורה הרואה ערך בחיים, בקדושת החיים, אך מאמינה בהמשכיות החיים הנצחיים בעולם הנצח.
שמואל נחושתן – רב מושב תקומה, ורב משיב ב'קדושת החיים' - מכון פוע"ה.