מאת הרב צבי ארנון ראש אגף 'קדושת החיים'
בפרשת השבוע אנו ממשיכים לעקוב אחר הסיפור המופלא של אברהם אבינו. סיפור שכולו מלא ניסיונות, אתגרים, המלמדים אותנו לדורות, כיצד להתנהל במצבי חיים מורכבים. בתחילת הפרשה נדרש אברהם לעמוד בניסיון של הניתוק מבית הוריו. למעשה זהו המשך לניתוק המחשבתי והרגשי שהוא כבר עובר הרבה זמן. המדרש המפורסם מספר על אברהם העומד בחנות אביו ושבור את הפסלים, מנתץ את המוסכמות, קורא תיגר על כל מה שהיה לפניו. מדוע שבר אברהם אבינו את הצלמים בחנותו של אביו? הרי אברהם ידוע כאיש חסד המקרב את הבריות באהבה המתפלל על רשעי סדום הקורא בשם ה’! האם אין הוא חושש שיסתכלו עליו כקיצוני הנוטל את החוק לידיו? כמי שאינו מכיל דעות אחרות? כמי שאינו מכבד את אביו ופוגע בפרנסתו? שהשפעתו על הבריות תיפסק? ואחרי כל זאת הוא עוזב את בית אביו ומתרחק ממקום הולדתו. אברהם איננו חושש מכל אלה. ואולי אף להפך. דווקא מפני שאברהם הוא איש חסד הוא שובר את הצלמים. וכי איש חסד יכול להיות אדיש בשעה שהעולם הולך אחר ההבל? וכי יכול לאברהם לראות את אביו עושה פרנסתו ע”י ניצול הסכלות של עובדי אלילים? חסד אין פירושו לוותר על הגבולות ולטשטשם. אברהם מרגיש את צרת האנושות ודואג לעתידו הטוב של העולם שיתנהל בסדרים אלוקיים. הוא מוסר את נפשו להציל את האובדים התועים בדרכם.
פעמים רבות עומדים ילדים מול הוריהם בניסיונות ואתגרים מורכבים. וחובת הזהירות היא להגדיר האם המעשה של הבן הוא אכזריות כלפי אביו או שזהו מעשה חסד. לפעמים דברים שנראים ברגע הראשון כאכזריות הם למעשה חסד וכן להפך. זהו מערכת מורכבת אשר זקוקה לבירור מתמיד.
על הנושאים האלו נדבר במפגש זום ייחודי אשר יתקיים בתאריך י"ב חשון (3/11) בשעה 20:00 להצטרפות https://did.li/kibud-horim
079-5555955 