פרשת ויגש - הרב אריאל וידר

"ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה, וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד" [מו,כט]

אחד הרגעים המרגשים בפרשה הוא הרגע בו נפגשים יעקב ויוסף, כולנו עקבנו במתח אחרי הסיפור של הפרשות האחרונות והנה... אבא שממאן להתנחם על בנו ובוכה אותו במשך כ"ב שנה פוגש סוף סוף את בנו. בעיני אם אפשר לומר זהו מפגש המפגשים בספר בראשית. ומדהים לקרוא מה עושה יעקב באותם רגעים – אומר לנו רשי  "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע"[מו,כט]

ויש לשאול מדוע יעקב אבינו קורא קריאת שמע?

כב שנה הוא מחכה לפגוש את הבן שלו ומה הוא עושה ברגע הזה קורא שמע?!

וחשבתי לומר שהסיפור לא מתחיל לפני כב שנה אלא רחוק יותר...

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"... באותה יציאה מפורסמת אנו קוראים על הנדר המיוחד של יעקב "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים..." הפרשנים במקום עומדים על העניין שיעקב לא עושה תנאי שאם השם יהיה איתו אז הוא יהיה לו לאלוקים. אלא אם ה' יהיה עמו הרי זה סימן שהשם בחר להיות לו לאלוהים.

והנה יעקב חוזר מחרן והכל בסדר, והוא אכן מקיים את הבטחתו ומציב מצבה ויוצק שמן [לה,יד]

ואנו ממשיכים לפרשת וישב – ביקש יעקב לישב בשלווה, אבל ... לא , מיד אחכ קורא משהו נורא יוסף נעלם.. שכינה מסתלקת מעליו.. יעקב מרגיש שחלילה הבחירה היא לא שלמה.. [יעויין ברשי לז,לה]

והנה מוסרים ליעקב כי "עוד יוסף חי, ותחי רוח יעקב אביהם"

אם אפשר לומר ברגע המפגש המדהים הזה התחושה החזקה ביותר של יעקב היא סגירת המעגל – והיה ה' לי לאלוקים – ובמילים אחרות קריאת שמע. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

ואכן מיד אח"כ אומר יעקב ליוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך. כל החיים אני שואל את עצמי האם אזכה ויהיה ה' לי לאלוקים , והנה עכשיו נסגר המעגל – אמותה הפעם...

ובכל זאת סגירת המעגל היותר גדולה

תתרחש בשבוע הבא כשיעמוד יעקב על ערש דוי ויעמדו בניו לידו ויקראו בקול את הקריאה איתה הולך יעקב בעשרות השנים האחרונות "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – שמע אבינו ישראל, אנו ממשיכים את אותה הדרך שלך ה' הוא אלוקינו.

שבוע הבא יחול עשרה בטבת יום הקדיש הכללי, לאורך כל הדורות תמשיך אותה קריאה של בני יעקב סביב למיטתו קבלת עול מלכות שמים גם ברגעים הקשים ביותר במסירות הנפש שאין כמוה, במחנות אושוויץ ועד רועי קליין תמשיך הקריאה להדהד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!"

אך לא רק במצבים הללו, פעמים רבות שאנו זוכים להנחות את בני המשפחה לומר עם החולה וידוי וסדר יציאת נשמה, אדם שכל חייו חי מתוך רצון לעשות את דבר ה' וגם בהחלטות הנוגעות לסוף חייו משפחתו המשיכה את אותה הדרך מסיים את חייו כשקוראים סביבו "ה' אלוקינו ה' אחד."

חיים של קבלת עול מלכות שמים, קדושת החיים.

הרב אריאל וידר - ראש אגף 'קדושת החיים' מכון פוע"ה.