מצוות ביקור חולים בפרשת וירא - הרב משה שהם

פרשת וירא פותחת בפס': "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם". 

פירש רש"י: "וַיֵּרָא אֵלָיו - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו".

כתב ערוך השלחן ש"עיקר מצות ביקור חולים הוא לעיין בצרכי החולה ולעשות לו מה שצריך". כפי שמצינו אצל רבי עקיבא שנכנס לבקר את אחד מתלמידיו שחלה. ומספרת הגמ' "ובשביל שכיבד (טאטא) וריבץ (הרטיב את קרקע הבית ע"מ למעט באבק) לפניו - חיה. אמר לו: 'רבי, החייתני!' יצא רבי עקיבא ודרש: 'כל שאינו מבקר את החולים - כאילו שופך דמים'".

בגמ' שם מובא שחלק מהותי ממצוות ביקור חולים הוא התפילה - בקשת רחמים על החולה. ומי שלא התפלל - לא קיים את המצוה. 

נמצינו למדים שמצוות ביקור חולים מטרתה להטיב עם החולה ומתחלקת לשני אופנים. האחד, לטפל בו ובסביבתו ע"מ להיטיב עם מצבו. השני, להתפלל עליו ע"מ שיבריא. זאת ועוד, מובא בגמ' ששכינה שורה למראשותיו של החולה, ולכן תפילה שם יותר נשמעת ובשל כך ראוי יותר להתפלל בסמוך אליו.

אך יש צורת הטבה נוספת. ההרגשה והחויה החיובית שיש לאדם שחש שדואגים לו והוא חשוב בעיני אנשים - בכוחה לבד לתרום להבראת החולה או הטבה במצבו. יתר על כן, המציאות מוכיחה שכאשר אנשים עוטפים את החולה, מבקרים אותו, נמצאים איתו, דואגים לשלומו - זה משפיע אף על המטפלים לתת לו טיפול טוב. לא משום שהם עושים "איפה ואיפה" אלא מטבע נפש האדם להתייחס יותר אל אדם שיש סביבו תכונה של אנשים. על אחת כמה וכמה שניתן להציל נפשות - כאשר המבקרים 'מתעניינים' בצרכיו של החולה ופועלים למלא אותם. ואלו מעשים שבכל יום. 

הרמב"ן בספרו "תורת האדם" הגדיר זאת בשני מילים "נחת - רוח". "ושמעינן מהכא דבקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשו לו הצרכים הצריכים לחליו וימצא נחת רוח עם חבריו". 

בלשון זו נקט גם הרא"ש בפירושו על הפס' "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא": "פירש רש"י לבקר את החולה ... פירוש לפירושו: מלשון וירא מוכח, שלא בא אלא לבקרו, מדלא כתיב אחריו לא אמירה ולא דיבור. ובא ללמד דרך ארץ שיש לו לאדם לבקר החולה, ואפילו לא ידבר עמו דבר כגון שמצאו ישן, וניחא לו כאשר יגידו לו לחולה כי בא פלוני לראותו, עושה לו נחת רוח". כלומר, אף הידיעה של החולה שמישהו בא לבקרו, גם אם ישן או שלא היה בהכרה בעת שביקרו, מיטיבה עמו ועושה לו נחת רוח.

על זו הדרך, כאשר חולה מבקש לדעת כיצד ראוי לטפל בו מבחינה הלכתית, ע"מ לקבל פסק המותאם אליו באופן אישי - עליו להציג לפוסק את נתוניו הרפואיים באופן מדויק. כאשר חולה יודע שכל טיפוליו הרפואיים נעשים ע"פ דעת תורה, תוך התייחסות למצבו האישי יחד עם התייעצות אצל גורמי הרפואה השונים, הדבר גורם לו "נחת רוח". החולה חווה הרגשה של רוגע שהוא עושה את הדבר הנכון כלפי שמיא מחד, וניטל ממנו וממשפחתו המשא הכבד של הכרעה בשאלות הרות גורל כאשר אין להם הבנה ויכולת לקבל החלטה אמיתית ומדויקת מאידך. הכרעה שתלוה את החולה או בני משפחתו להמשך חייהם. וד"ל.

אגף "קדושת החיים" עוסק בדיוק בשאלות הקשות הללו, תוך התייעצות עם צוותי רפואה ובהכוונת גדולי ישראל. התייעצות הלכתית בנושאים אלה היא הכרחית, כיון שע"פ רוב אין לאדם כלים הלכתיים - רפואיים ע"מ להכריע בזה באמת על פי דעת תורה. יחד עם זאת, רואים עין בעין כיצד המענה הזה מיטיב עם החולים ובני משפחותיהם, ואף בזה יש בחינת "ביקור חולים" ומרפא לנפש. 

הרב משה שהם - ר"מ בישיבת פרי הארץ ורב יועץ ופוסק באגף 'קדושת החיים' במכון פוע"ה.