"וַיֹאמֶר אִם ׁשָמֹועַ תִשְמַע לְקֹול ה' אֱלהֶיָך וְ הַיָׁשָר בְעֵינָיו תַעֲשֶה וְהַאֲזַנְתָ לְמִצְוֹתיו וְשָמַרְתָ כָל חֻקָיו כָל הַמַחֲלָה אֲשֶר ׂשַמְתִי
בְמִצְרַיִם לא אָשִים עָלֶיָך כִי אֲנִי ה' רֹפְאֶך"
לכאורה אם הקב"ה מבטיח שלא ישים מחלות על ישראל לשם מה
נאמר כי אני ה' רופאך? הרי אין צורך ברופא.
מבאר המלבי"ם שאכן ה' מבטיח שלא יעניש את ישראל דרך מחלות
מצרים אולם הוא מוסיף שגם אם אי פעם ישים מחלה בתור עונש
הרי זה משום שהוא הרופא וכשם שרופא לפעמים מכאיב לחולה
ע"י הקזת דם או כריתת אבר וזאת כדי לרפאותו ולהחלימו מן הרע
שבתוכו.
כך גם הקב"ה מעניש את האדם לרפאותו מן הרע הרוחני שבתוכו.
התורה והמצוות, עלייהם מדבר ראשית הפסוק, שומרות על האדם
מפני המחלות. אולם כשיש צורך הקב"ה מביא מחלה כדי לרפא את
האדם שחלה בגוף או ברוח.
אנו בקדושת החיים מלווים יום יום במחשבה ובידיעה שהמחלות
הפוקדות את האדם הם חלק ממארג כולל של השגחה אלוקית
הנועדה לכוון את האדם לדרך האמת והישר בעולם הזה ובעולם הבא.
הרב צבי ארנון - ראש אגף 'קדושת החיים' במכון פוע"ה.