פרשת השבוע פותחת בביקורו של יתרו במחנה ישראל. מיד לאחר קבלת הפנים מספרת התורה את מפגשו של יתרו עם הנהגת משה. "וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם".
יתרו מתבונן והדברים שרואה לא טובים בעיניו. מיד הוא מזהיר את משה "לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה".
ויש לשאול מדוע רק יתרו רואה את "הבעייתיות" בצורת העבודה של משה רבינו? והיכן הם חכמי ישראל וזקניו?
נראה לומר שליתרו יש יתרון גדול על פני האחרים. יתרו מגיע מבחוץ. הוא לא רואה את מסירות נפשו ודרך הנהגתו של משה רבינו כמובן מאליו. ולכן הוא מזדעק "נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ". למתבונן מבחוץ יש מבט אחר מאלו שנמצאים בפנים. אין לו מעורבות רגשית או הנחות יסוד מוקדמות, הוא רואה את הדברים בצורה נקיה.
פעמים רבות בחיינו אנו נדרשים לבירור פנימי מעמיק, לקבלת החלטות. אין ספק שעל האדם לעשות את הבירור בתוככי עצמו אולם מפרשת השבוע אנו למדים שיש מעלה גדולה לשמוע מישהו מבחוץ, מישהו שרואה את הדברים בזוית שונה. היכולת לשמוע מישהו מבחוץ מאפשרת לנו להיות מדויקים יותר , טובים יותר. יתכן ועולה בקרבנו התנגדות טבעית לשמוע מישהו מבחוץ אך מענוותנותו של משה אנו למדים לפתוח את האזניים ואת הלב.
ויותר מזה, יתרו מכוון את משה כיצד אפשר להעלות קומה בהנהגת העם. קומה זו תשמש בסיס להנהגה ציבורית בהמשך הדורות.
"עץ חיים היא למחזיקים בה" התורה ניצבת כמגדלור מבחוץ ומבפנים , מכוונת, מדריכה, ונותנת את הקומה העליונה לחיים. למוקד "קדושת החיים" פונות משפחות שמתמודדות עם החלטות מהקשות בחייהן. החלטות הנוגעות לחיים ומוות, כשבן משפחה חולה במצב קשה או מסוכן. אנו רואים לשליחות לחבר בין החוץ לפנים, בין תורת חיים עתיקת יומין למציאות המאתגרת.קבלת החלטות בדרך זו מאפשרת לבני המשפחה שקט נפשי למרות הקושי הגדול. היכולת לראות את הדברים מבחוץ ללא המעורבות הרגשית נובעת מכוחה של תורה. מחיבור לזקני הדור ולא פחות חשוב הרופאים שמסייעים בעדינו.
שבת שלום אריאל.
הרב אריאל וידר - ראש אגף 'קדושת החיים' במכון פוע"ה.