מאת: הרב אריאל וידר ראש אגף קדושת החיים
שירה, אחות דתייה ותיקה במחלקה האונקולוגית, טיפלה בגב' מרים, אישה בת 76 עם סרטן גרורתי סופני. מרים הייתה בהכרה מלאה, סבלה מכאבים אך סירבה לקחת תרופות מטשטשות, כדי להישאר צלולה. בערב שבת, זמן קצר לפני הדלקת נרות, מצבה הידרדר פתאום. החמצן ירד, נשימתה הפכה קשה והצוות ביקש להזעיק רופא כדי להתחיל טיפול אינטנסיבי – עירוי, אנטיביוטיקה וייתכן שגם הנשמה.
בדיוק אז, שירה נקראה לחדרה. מרים אחזה בידה ואמרה:
"אני מרגישה שהסוף קרוב. אני לא רוצה עוד טיפולים. רק שאקבל ליווי שקט. אבל חשוב לי לדעת – מה ההלכה אומרת?"
שירה, שהייתה בקורס של "קדושת החיים" לפני כשנתיים, מכירה את עמדות ההלכה על חולה הנוטה למות, ובכ"ז לא הרגישה בטוחה לפסוק בעצמה. למרות הלחץ בזירה הרפואית, היא ביקשה לעצור רגע את התגובה האוטומטית, ופנתה טלפונית לרב משיב מ"קדושת החיים"
הרב ביקש לדעת: האם מרים במצב סופני לפי הערכת רופאים? האם מדובר בטיפול שמרפא או רק מאריך סבל? לאחר ששירה הסבירה, הרב פסק: אם מדובר בחולה שהטיפול רק מאריך את תהליך הגסיסה – מותר להימנע מטיפול פולשני, ולהתרכז בליווי תומך בלבד.
שירה העבירה את ההנחיה לצוות, והם עברו לטיפול פליאטיבי רגוע. מרים נפטרה כעבור שעות ספורות, כשהיא מחזיקה את ידה של שירה, עטופה בשקט ובכבוד.
שירה יצאה מהחדר בלב כבד, אך עם תחושת שליחות – שהייתה גם אחות, גם שומרת הלכה, וגם שליחה של חמלה ברגעים הכי עדינים של החיים.
לפרטים והרשמה לקורס הקרוב שלנו לאנשי סיעוד ורפואה כנסו לקישור https://did.li/berega-haemet8
079-5555955 