מאת: הרב צבי ארנון, ראש אגף קדושת החיים
אהרון היה איש של מעשים, לא של דיבורים. כשאובחן בסרטן סופני, הוא דחה כל ניסיון לדבר על "הסוף". "יש לנו זמן," אמר לאשתו, מיכל, והתמקד בבדיקה הבאה, בכימותרפיה הבאה. מיכל, שחששה לפגוע בתקווה שלו, שתקה. גם לאחר שאהרן כבר לא היה צלול מיכל, המשיכה לדחות את ההתייעצות עם הרב, נחכה אולי הטיפול הביולוגי יעזור אמרה לעצמה. הדחייה הזו הפכה למלכודת. כשהמחלה הכריעה אותו והוא איבד את יכולת התקשורת, מיכל נותרה לבד, בחצות הלילה, בחדר המיון, עם טופס הסכמה להנשמה ביד. היא לא ידעה מה אהרון היה בוחר, האם להילחם בכל כוח, או לבחור בשקט ובכבוד. הייתה כבר שעה מאוחרת להתקשר ולהתייעץ עם הרב. היא בכתה והחליטה "להילחם", והוא שכב חסר הכרה, מחובר למכונות, במקום לחבק את נכדיו בבית. הסיפור של אהרון הוא קריאה לכולנו: אל תחכו עד שהאהוב שלכם יאבד את קולו. אל תחכו לרגע של החלטה מהירה ללא מחשב ותכנון . שוחחו מוקדם, בחרו יחד, ועל פי דרכה של תורה, בדרך הפרידה שתכבד את חייו. תכנון מראש משחרר את המשפחה מנטל ההחלטה ומבטיח שהרגע האחרון יהיה רגע של אהבה ושלמות – לא מאבק.
על נושאים אלו נדבר במשדר זום הקרוב של קדושת החיים
משדר אל תחכו לרגע האחרון י"ט כסלו 9/12 בשעה 20:00 להרשמה לחצו על הקישור https://did.li/al-techaku