מאת: הרב אריאל וידר
במשך כחודשיים עמדתי בקשר עם משפחה יקרה שהתמודדה עם מצבה המורכב של אם המשפחה.
השאלות בתחילה היו ענייניות: מה נכון לעשות מבחינה רפואית? מה מותר ומה ראוי לפי ההלכה?
אבל לאט לאט צללנו לרבדים עמוקים יותר – מילים שנאמרות בזמנים כואבים, כשאין ודאות רפואית, אבל יש חשש כבד שזו הדרך האחרונה.
ניסינו לעצור לרגע. להאט. להתבונן.
שיתפתי אותם בדברי רש"י על פרשת מסעי: מלך שמוליך את בנו החולה, וכשהם שבים – מונה בפניו את תחנות הדרך: "כאן ישננו, כאן חששת את ראשך..."
לא כדי להזכיר את הקושי – אלא כדי לגלות את האהבה שהלכה ונבנתה בין תחנה לתחנה.
כי לפעמים, בתוך חוסר הוודאות, השאלה האמיתית היא לא רק מה יהיה, אלא איך אנחנו צועדים את הדרך.
לשם כך אנו פותחים השבוע את קורס "המצפן לחיים", שנועד להעניק לעובדים סוציאליים שילוב של כלים מקצועיים עם מבט תורני, רגישות רוחנית ונוכחות של לב.
079-5555955 